פסק-דין בתיק ת"א 11801-08

התובעת, היא חברה העוסקת בין השאר במתן שירותי שמירה והנתבעת היא חברת בנייה. התובעת טוענת כי סיפקה שירותי שמירה לאתר בנייה של הנתבעת, מכוח הסכם שנכרת בין הצדדים למתן שירותים אלו. הגם שבמשך מספר חודשים שילמה הנתבעת לתובעת עבור שירותי השמירה, בשלב מסוים הפסיקה את התשלומים. מכאן תביעת התובעת על סך של 57,096 ש"ח, המהווה לטענתה, את סכום חובה של הנתבעת כלפיה בשל תקופת השמירה שעבורה לא שילמה הנתבעת (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה).

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         עיקרי העובדות לפי טענות הצדדים ופירוט עיקרי ההליכים

            רקע עובדתי, על-פי טענות התובעת

3.         על-פי טענת התובעת בכתב התביעה ובתצהיריה, בשלהי שנת 2005 התקשר נציג של הנתבעת אל התובעת וביקש הצעה למתן שירותי שמירה באתר בנייה בחניון "אגד" ברמת אליהו, ראשון לציון (להלן - אתר הבניה). לאחר משא ומתן שנערך עם המזכירה של התובעת, נערך הסכם בכתב (נספח א' של תצהירי התובעת).

ההסכם נערך על גבי טופס סטנדרטי של הסכם של התובעת, והוכנסו בו מספר פרטים ושינויים בכתב-יד. כך בין השאר נכתב שמה של הנתבעת, נכתב מקום אתר הבנייה, נמחק סעיף 4 בהסכם ונוסף פירוט של הציוד באתר, הכולל בין השאר, טרקטורים וציוד כבד כמפורט שם. עוד נכתב בהסכם כי שעות השמירה יהיו בימים ראשון עד חמישי מהשעה 16:00 ועד למחרת בשעה 7:00 (חמש-עשרה שעות), ובסופי שבוע ובחגים, מהשעה 13:00 ביום שישי או בערב החג, עד השעה 7:00 בבוקר שלמחרת השבת או החג. עבור כך הוסכם, כי התשלום יהיה בסך של 6,000 ש"ח (לא כולל חגים) וסכום זה נכתב בכתב-יד. שני שינויים נוספים שנעשו בכתב-יד הם שינוי הסמכות המקומית לבירור תביעות על-פי ההסכם, כך שיהיה בירושלים (ולא בתל-אביב, כפי שנכתב במקור, בנוסח הסטנדרטי) ובסעיף שבו נאמר כי "הודעה על הפסקת עבודה יש למסור בכתב בלבד", הוסף בכתב-יד "ו/או בפקס".

על-פי הנטען, ההסכם נשלח באמצעות פקסימיליה אל מספר שאליו התבקשה המזכירה לשלוח. עם זאת, אין מחלוקת כי ההסכם אינו נושא תאריך ואינו חתום.

4.         זמן קצר לאחר חתימת ההסכם כאמור, סיפקה התובעת שומר לאתר הבניה, ששמו יונס תראבין ואף הציבה במקום קרוואן שישמש את השומר בשעות השמירה. על-פי טענת התובעת, לאחר מספר חודשים הופסקו העבודות באתר הבניה, והתובעת התבקשה לשנות את משך שעות השמירה, כך שבאתר הבנייה יוצב שומר לא רק בשעות הלילה, אלא במשך כל שעות היממה וזאת כדי לשמור על הציוד הכבד שהושאר באתר. התובעת נענתה והיקף שעות השמירה שונה למשך כל שעות היממה.

מחודש אוקטובר 2005 ועד חודש מארס 2006 שילמה הנתבעת עבור שירותי השמירה, כפי שניתן להיווכח על כך מכרטסת הנהלת חשבונות הלקוחות של התובעת המתייחסת אל תשלומיה של הנתבעת לתובעת (נספח ב' של תצהירי התובעת). כך גם עולה משוברי ההמחאות של התשלומים ששילמה הנתבעת במישרין לתובעת, שאף העתקם הוגש (נספח ג' של תצהירי התובעת).

מאחר ששירותי השמירה נמשכו כאמור, גם לאחר מכן, המשיכה התובעת לשלוח אל הנתבעת חשבוניות מס גם עבור חודשים אפריל, מאי, יוני ויולי 2006 (נספח ד' של תצהיר התובעת), אולם הנתבעת לא שילמה את אשר נדרשה לשלם מכוחן ואף לא החזירה את החשבוניות אל התובעת, לא טענה כי אינה צריכה לשלם את הנדרש בהן ואף לא טענה כל טענה אחרת.

5.         מכאן תביעתה שהגישה התובעת ביום 22.1.2009, שבה עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 12,000 ש"ח עבור כל אחד מהחודשים האמורים (סכום כפול מהתשלום בסך של 6,000 ש"ח, שעליו הוסכם, בשל הרחבת היקף שעות השמירה למשך כל היממה), ובסך הכול בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה, סך של 53,250 ש"ח.

            רקע עובדתי, על-פי טענות הנתבעת

6.         כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש ביום 27.3.2008. עיקרי טענות הנתבעת היו כי לא נכרת כל הסכם בינה לבין התובעת. לפי טענת הנתבעת, באתר הבניה הועסקה חברה קבלנית אחרת, ששמה אנאל ק.י. סחר ייזום ושיווק בע"מ (להלן - חברת אנאל), אשר ככל הנראה, היא זו שעמה התקשרה התובעת. שכן לטענת הנתבעת, אמנם נשכרו שירותי הנתבעת לשם ביצוע הכשרת מתחם חניון "אגד" באתר הבניה, אולם לשם ביצוע הפרויקט, הועסקה חברת אנאל שהייתה קבלן המשנה אשר ביצע את העבודות בפועל. לפיכך נראה כי חברת אנאל, היא גם זו אשר נקשרה עם התובעת, כשם שנקשרה עם ספקי שירותים אחרים. על-פי הסכם ההתקשרות שבין הנתבעת לבין חברת אנאל, בכל מקרה היה על חברת אנאל לשאת בתשלומים לכל ספקי השירותים שבהם הסתייעה (הסכם ההתקשרות שבין חברת אנאל לבין הנתבעת - נספח א' של תצהירי הנתבעת).

7.         על רקע האמור, טענה הנתבעת כי היא או מי מטעמה, מעולם לא חתמו על הסכם ההתקשרות, וכך גם אישור החתימה על כרטיסי העבודה של השומר מטעם התובעת, אף הוא אינו של התובעת או מי מטעמה (נספח א' של תצהיר השומר, תראבין). באותם כרטיסים נחתם בכל יום עבודה השם "יהודה", ולפי טענת הנתבעת, נראה כי הכוונה למר יהודה אבירם ז"ל, שהיה מנהלה של חברת אנאל ונפטר זה מכבר.

הנתבעת טענה עוד, כי בסוף חודש מארס ביקש יהודה שיופסק התשלום לשלם לתובעת, בשל סיום העבודות באתר, ואז אמנם הופסקה השמירה ואף הופסק התשלום.

טענה נוספת של הנתבעת היא, שחברת אנאל נותרה חייבת סכומים גבוהים מאד לנתבעת שבגינן הודיעה הנתבעת כי בכוונתה לנקוט הליכים משפטיים נגד חברת אנאל - הגם שאין מחלוקת שלא נעשה דבר - ובכל מקרה, חברת אנאל נקלעה להליכי פירוק. יוער שגם עובדה זו נסתרה במהלך שמיעת ההוכחות, לאחר שהוצג שבאותה עת, החברה עדיין הייתה פעילה.

            ההליכים בתביעה הנדונה